שער האריות

שער זה ממוקם בחומת המזרחית של ירושלים מצפון ובסמיכות לחומה הצפונית של הר הבית, בנקודה שבה משתפל המדרון לכיוון מזרח, מול גת שמנים. בנקודה זו היה שער כבר בתקופה הצלבנית שנקרא "יהושפט" כיוון שלפי נבואת יואל, כל באי עולם יישפטו באחרית הימים בעמק יהושפט שזוהה בערוץ נחל קדרון: "וקבצתי את כל הגויים, הורדתים אל עמק יהושפט,ונשפטתי עמם שם" (ד', 2),וכן "יעורו ויעלו הגויים אל עמק יהושפט, כי שם אשב לשפוט" (שם, 12).

השער הנוכחי הנו חלק מהבנייה של הסולטאן סולימאן. כתובת מעל חזית השער מציינת את שנת הבנייה: 954 להיג'רה שהיא
1539-1538 לספירה. השם "שער האריות" ניתן לו כיוון שמעל חזית השער תבליט אבן של 2 ברדלסים מכל צד. ברדלסים שמשו כסמלו של ביברס, הכובש הממלוכי של ירושלים ב 1260- וככל הנראה הועתקו לכאן משער של ח'אן שבנה ביברס מערבית
לירושלים בסמוך לכפר ליפתא ונקרא על שמו, "ח'אן א-זאהר".

הערבים קוראים לשער באותו שם שהם קוראים לשער הכניסה הסמוך להר הבית: "באב אלאסבאט" (שער השבטים) שהכוונה היא לשבטי בני ישראל. הנוצריים קוראים לשער על שמו של סטפנוס, המרטיר הראשון שהוצא להורג סמוך לשער שכם אולם המסורת העתיקה את זיהוי מקום הוצאתו להורג לשער זה. דרך שער זה נכנסו לוחמי חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור במלחמת ששת הימים ומשם פנו דרומה דרך שער השבטים להר הבית ולכותל המערבי.